הדרך אל האושר

האושר אין לו סוף

פעם נפגשתי עם זוג שיצא לא מכבר לפנסיה.

היא התלוננה על ריק, על שיעמום, ריחוק..משהו בתוכה כבה.

״אין לי מטרה״ היא אמרה בעצב.

היא סיפרה על חיים מלאי עיניין ועיסוק כמובילה באירגון חינוכי - ומאז שיצאה לפנסיה לא הצליחה למלא את החלל.

הם נסעו וקנו וטיילו - ומשהו בה נשאר מרוקן.

הוא לעומתה טען בפניה שאין לה על מה להלין. יש לה בית גדול, ילדים ונכדים נפלאים, כסף יש מספיק ובריאות - טפו טפו. הוא לא היה מסוגל להבין מדוע איננה יכולה לחוש מאושרת, לפחות כמוהו.. כאשר הוא יצא לפנסיה החל להתנדבר בהסעות לנזקקים לטיפולים בבתי חולים. הוא יצר לו מערכת חברתית חדשה, אנשי שיחה מעניינים ובעיקר - תחושת נחיצות ומשמעות.

הוא טען בפני אישתו כי זו אחת התקופות המאושרות בחייו.

אושר הוא עיניין מאוד סובייקטיבי והוא נכון לכל אחד באופן פרטי.

מה שגרם לאותו גבר להרגיש מאושר ממש לא תרם לאושרה של אישתו.

היא חיפשה משמעות, קשרים אישיים, תרומה עשייה.

בשנים האחרונות עולה השיח על מהות האושר, משמעות החיים והחוזקות והחולשות באופן ההתמודדות שלנו כיצורים חיים.

אחת הגישות המובילות- הפסיכולוגיה החיובית ,התפשטה במהירות בשדה הטיפולים והתווספה להיות תאוריה חדשנית, מאירת עיניים, יישומית ובעלת אפקטים טיפוליים מוכחים. מדברים על היש, על האפשר, על המסוגלות והיכולות. לא משקיעים אנרגיה בחוסרים ובמקומות שמושכים אותנו כלפי מטה .

במסגרת מחקר (פרופ׳ ברק ופרופ׳איזנברג) על האושר מחקרים רבים הצביעו על שביעות רצון גבוה אצל אנשים מבוגרים , אפילו יותר מקבוצת גילאים צעירים.

התקיים מחקר מעניין בו הושמעו הקלטות של אנישים שדיברו בהקלטה בטון מזלזל כלפי השומעים. באופו חד וברור תגובות הצעירים והמבוגרים היו שונות בתכליתן.

הצעירים התגלו כשיפוטיים יותר כלפי טון ההקלטה, זה עורר בהם כעס גדול, אי נוחות ואף רצון לענות ולפעול. מנגד, קבוצת המבוגרים קיבלה את הדברים באופן מאופק יותר, הם נמנעו מכעס או שיפוטיות. רבים מהם לא ייחסו את הדברים כאילו נאמרו עליהם.

במחקר אחר הועלתה ההבחנה כי לאנשים מבוגרים יש יכולת התמודדות טובה יותר עם קשיים ומשברים בחייהם משום שיש להם שליטה ברמה גבוהה יותר בתגובותיהם ובהתנהגותם. עוד עלה כי הם סלחניים יותר מציעירים בנושא דילמות קיומיות יום יומיות, קושי השרדותי וקונפליקטים אוניברסליים מוסריים.

לאחרונה החלו לתאר במחקרים את עקומת האושר כאות U

בגיל הצעיר עקומת האושר בשיאה, לקראת גיל 40 היא בשפל ולאחר מכן שוב מטפסת ועולה.

אנשים מבוגרים מדווחים על רמת אושרם כעל רמת אושרם של הצעירים.

יחד עם זאת, יש לסייג ולומר שעקומת האושר היא עקומה תלויית מדינה ויש הבדל בין מדינות . למשל - באוקראינה שפל רמת האושר הור גיל 62 לעומת שוויץ ששם השפל הוא גיל 36..

בממוצע עולמי השפל ברמת האושר הינו גיל 46 - ומשם רמת האושר עולה ומטפסת.כך שאנחנו במקום טוב ובהחלט יש למה לצפות.

נתון מפתיע מתייחס לגורמים המשפיעים על אושרנו..

50% הינו מרכיב גנטי. כן, למשפחה שבה נולדנו יש (שוב) מקום משמעותי בעיצוב חיינו.

40% אנחנו רוכשים ע״י אורך חיינו ואורח חיינו ועל פי הפסיכולוגיה החיובית חלק גדול זה הוא בעל שינוי וניתן לנוע בו על פי צרכינו.

10% נותרים וזה מפתיע מאוד - הם נסיבות החיים.

אם חשבנו שנסיבות כמו בריאות, מצב כלכלי או התא המשפחתי יהיו משמעותיים במדד האושר שלנו - שהרי מחקרים מגלים אחרת.

מתוך הנאמר אנחנו מבינים ש-40% מאושרנו תלוי אך ורק בנו. בבחירות שלנו ובאופן שבו ננהל את חיינו.

אז האם וכיצד אפשר לשפר את תחושת האושר?

ברור לכולנו שזהו תהליך שיש להשקיע בו זמן ומחשבה. החלטה להיות מאושר איננה מספיקה ובטח שלא לאורך זמן.יש להקדיש לכך מאמץ ומחוייבות (כמו לכל דבר טוב…)

קיימות מספר דרכים שנוסו ע״י נחקרים והוכחו כדרכים יעילות להעלאת רמת האושר.

אביא מספר מהן.

שמירה על בריאות וטיפוח הגוף - ספורט, מדיטציה, יוגה, מקלחת מסודרת, גילוח, בישום - כל אלה ועוד תורמים רבות לתחושת הנוחות והנינוחות עם גופנו. כשאנחנו מריחים טוב, מסורקים יפה, כשהבגד שלנו מחמיא לנו ואנחנו מרגישים נוח בתוך גופינו , כל זה תורם רבות לתחושת האושר!

יחסים בין אישיים - רבות נאמר,דובר ונכתב על יחסים , קשרים, תקשורת.. המרחב החברתי הוא אחד מאבני ביניין החיים. הוכח כאחד הגורמים המשמעותיים בעלייה בתוחלת החיים ושמירה על בריאות הגוף והנפש. כל מי שחבר במוטק׳ה - מכיר בצורך הזה ומיישם אותו!! שאפו!!

תרומה - מחקר מדהים נתן לקבוצת אנשים סכום כסף. חציה של קבוצה א׳ התבקש לעשות בכסף כרצונו וחציה השני התבקש לתרום את הכסף לכל מוסד שיחפוץ בו. אני מניחה שאתם יודעים מי נמדד כבעל תחושת אושר גבוהה יותר במסקנות המחקר..

צאו, תתרמו, תתנדבו. מצאו לכן מטרה חברתית שחשובה לכם והשקיעו בה מחשבה, תכנון וביצוע. כשאתה נותן - אתה מקבל!

להכיר תודה - לדעת לדבר את עצמנו מהמקום הריגשי. לדעת להודות לאנשים שסביבנו על עבודתם, השקעתם, מרצם ופועלם. לכאורה, זה ברור מאליו שכולם עושים מה שהם עושים..אבל כשאנחנו נודה להם תפרוץ מהם אנרגיה חיובית שתמלא אותנו כפליים. אז, האם כבר הודתם למישהו היום?

לפני דור אחד בלבד נתפסה הזיקנה כגיל של כעסיםֿ סבל ואובדנים.כיום , על פי המחקרים, ברור יותר ויותר שזיקנה היא חלק מלא שאין כל סיבה לחוש בו את האמור.

ניתן , בקלות יחסית, לעשות את הדרך אל עבר האושר הסובייקטיבי המיוחל.

ובאשר לאותו הזוג.

היא הגיעה לכמה מפגשים לבד ללא נוכחות בעלה. היה לה מקום לדבר על הכל בלי תחושת ביקורת שהיא ״מפונקת״ או מתבכיינת״.

בתהליך שעברה הצליחה למפות את הדברים שגרמו לה בעבר להיות משמעותית ובשל כך מאושרת - ואת כל כולה כיוונה לשם.

היא החלה להתנדב בספרייה העירונית , שם קיימה שעות סיפור לילדים והוריהם.

היא הרגישה שוב שהיא נחוצה ושיש לה משמעות בעיניי אחרים- ובכך ביססה את תחושת האושר האישית שלה.

אנחנו צריכים לבחור את המקומות שמסבים לנו אושר - ושם להיות.

לקרוא ספר טוב, ללכת בחוף הים, להתנדב או לחלק מזון לקשישים - כל עוד העשייה הזו מתגמלת אתכם בתחושה של אושר - אל תוותרו עליה.