לעבור לבית אבות ?!.....

״ יעל שלום,אישתי ואני נמצאים בכסאח כבר כחודשיים משום שהיא מעוניינת לעבור לבית אבות ואני מתנגד לכך!

אנחנו עצמאיים לגמרי אבל היא טוענת שתהיה לנו יותר חברה שם ויותר פעילויות ושנרגיש פחות לבד. מאוד קשה לי עם זה״

זה המייל שקיבלתי לפני שבוע ואני מתייחסת אליו בהסכמת הכותב.

בפנייה עלו מספר נקודות שהייתי שמחה להתיחס אליהן.

ראשית - מותר לבני זוג להיות באי הסכמה, לא רק שמותר - זה אפילו בריא ובסדר. אין זה מעיד על כך שהקשר איננו טוב או שאין התאמה , ההיפך הוא הנכון! אי הסכמה (בלי הכסאח…) מעידה על מרחב מחייה אישי פרטי בתוך הזוגיות. אני חושב/ת אחרת ממך - ואנחנו עדיין זוג אוהב!

הבעיה מתחילה כאשר כל אחד מתבצר בעמדתו ובמקום שיח נוצרת התרחקות שבלי תשומת לב תהפוך לקרע ומשבר ממשי…

היכולת שלנו , כבני זוג , להגיד את דעתנו השונה מול בן זוגנו ללא החשש שדבר זה יעכיר את האוירה או חלילה ישמש כנגדנו נקראת ״מובחנות״ - אני זה אני ואתה זה אתה ואנחנו מסוגלים לדבר על הכל בלי שהדברים יפגמו בקשר הזוגי שלנו.

אין בעיה עם אי הסכמה - יש בעיה כאשר אי ההסכמה הופכת לריחוק , ניכור , התעלמות וכו.

פה נכנס הכלי החשוב ביותר והוא ההקשבה!

לדעת לנהל קונפליקטים בלי לשבור את הכלים , בלי להכנס ל״כסאח״ ובלי העלבות הדדיות

קונפליקט יכול להדרדר למצב משברי אם איננו מנוהל בידע ובזהירות.

ולגבי נושא המעבר לבית אבות..

ההחלטה לעזוב את ביתך, לסגור את הדלת מאחורייך ולהשאיר את מירב חפציך , רכושך , הזכרונות והריחות - משול בעיניי כהודאה ב״ הנה נגמרו לי החיים״.

לא מעט פעמים פגשתי אנשים שטענו שאינם יכולים לעבור למקום חדש , זר, שאין הם מרגישים שזהו ביתם, אין הם מכירים אף אחד - ופה, בביניין יש להם שכנים כבר 30 שנה…..

המעבר לבית אבות הוא מעבר מטלטל…

מצד אחד לא תהיה לבד , מהצד השני אולי הילדים יבואו פחות - כי הדירה קטנה ובמילא יש מלא אנשים מסביב… מצד אחד - יש מלא פעילויות ואין ספור הצעות ומהצד השני אתה אוהב את השקט שלך , הפינה שלך… מצד אחד תכיר מלא אנשים חדשים , כמוך ומהצד השני אין לך צורך בכל כך הרבה חברים חדשים, מה גם שיש לך חברים משלך כבר שנים……

יש המון לכאן ולכאן בטיעונים של למה כן או למה לא …

אני חושבת שלפני הצגת הטיעונים אחד לשני יש לשבת ביחד ולנהל שיח בוגר , מרוסן, שיח שיש בו הקשבה הדדית ולא התנגחות.

וזה לא קל!

הנטייה שלנו היא להראות את הצד שלנו , שהוא לרוב הנכון (לדעתנו) לתת את כל הטיעונים הכי מבוססים שיחזקו את עמדתנו ובעיקר לפסול את הצד השני… ממש כמו סנגור וקטגור בבית משפט - רק שפה מדובר בקשר זוגי רב שנים שהאינטרס ההדדי משותף!

אז, הרבה פעמים קשה לנהל את השיחה הזו לבד ללא עזרת גורם מקצועי ששומר על כל אחד מהצדדים למטרת שיח בונה ומפרה. הגורם המקצועי נותן מקום לחששות (הלגיטימיים) נותן מקום לפחדים (המובנים) נותן מקום לחלומות (המבורכים) וגם מקום להסכמות (שכמובן שיש!!)

אני רוצה לחדד ,שוב, שמעבר בכלל ובטח מעבר לבית אבות / דיור מוגן הוא מעבר משמעותי מאוד!

צריך לתת את הזמן והמקום לדבר אותו , להפנים אותו ולנהל אותו .

יש אנשים שכל ימיהם ידעו שלשם יעברו בזיקנתם ויש אנשים שמעולם לא חשבו שזו אופציה - והכל נכון !!!

ולגבי הזוג הספציפי הזה - התחלנו תהליך של שיח. קודם כל לא להיות בכסאח… ומכאן כבר נוכל להתחיל לדבר ולהקשיב כדי להגיע להבנות.